ועתה ישראל – תשל"ז (א)

"מה ה"א שואל מעמך גו'" דרשו רז"ל "אל תקרי מה אלא מאה ברכות", אין בדרשה זו לשלול פירוש הפשוט, אלא שע"י מאה ברכות באים למ"ה, וצלה"ב, מ"ה מילתא זוטרתא ומאה הוא שלימות המספר (וצריך לזה צריך עבודה עם השתדלות מיוחדת) איך אומר שכדי להגיע למה (זוטרתי) הוא ע"י מאה (שלימות)?

מ"ה הוא יחידה שאינה בגדר התחלקות, דוד ביקש "אחת שאלתי", דבר אחד השאר מסתעף, כמו בקשת הקב"ה מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה (מילתא זוטרתי) וביקש מצוות רבות, כי המטרה היא לקשר ריבוי הפרטים עם נקודה עצמית, צריך לזה נתינת כח מלמעלה כדי שהפרטים יגלו הנקודה או שהנקודה תסתעף בפרטים ותאיר הנקודה העצמית שלמעלה מהפרטים.

לכן "ה"א שואל מעמך" ביטול דמ"ה, שגם ציור והרגש היראה יהא בטל במס"נ שלמעלה מהרצון, שאלקות היא חיותו (ה' אלוקיך) ואינו שייך להיות נפרד. כדי לגלות זה צריך ב' קצוות, מ"ה, נקודה עצמית, ומאה, ריבוי פרטים, י' פעמים י', מ"ה לבד הוא למעלה מגילוי ורק ע"י מאה מתגלה מ"ה הן בכלל והן בהפרטים. ועתה, בעוה"ז שיש סט"א נק' בשם ישראל, "שרית עם אלקים", משא"כ לעת"ל יקראו "ישורון" או שם אחר אשר פי ה' יקבנו.

"היום לעשותם", לשון כפיה, בכח מ"ה שבו, יחידה שאין לנגדה לעו"ז והיא בשלימות גם אצל שוטה המאבד מ"ה שנותנים לו הנה ע"י החיפוש, תשובה מצ"ע ("מעמך") ימצאנו בודאי, וישלים הכוונה דדירה בתחתונים גילוי עצמותו ית' ע"י מעשינו ועבודתינו בזיכוך הגוף וחלקו בעולם, אם אינו ממלא שליחותו גם אם יש גילוים נעלים חסר העיקר, אבל כשממלא שליחותו נעשה עליה נפלאה גם למ"ה שבו וע"י הברכות ממשיך מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא עד לעוה"ז הגשמי, שבכל פרט בעולם יורגש שנברא לכבודו ית'.

מאה, לפעמים כתר ולפעמים מלכות, אורות וכלים, לכן בכח מאה ברכות להמשיך ריבוי אורות בריבוי נבראים ע"י נקודה עצמית (מ"ה) ע"י עבודה דמאה ברכות ונעשה עילוי במ"ה שבו.