התחברות
ט' תמוז

גפן ממצרים תסיע – תשל"ז

מעלת היציאה ממקומו מ"ב מסעות
ש״פ חוקת, ט׳ תמוז. "זהו (התחלת) המאמר שאמרו כ״ק מו״ח אדמו״ר בעיר מקלטו קאסטראמא בהשבת שבין ג׳ תמוז לי״ב תמוז". (לשונות וביטויים בלתי רגילים).

תקציר

ענין מ"ב מסעות. הקשר בין עקירה ממקום להקדמת נעשה לנשמע, מבאר שהשבח דישראל בא ע"י "תסיע" דוקא. צריך להסבר שתקובל בעצם הנפש, כי כשנפרד מעיני ה' אף לפי שעה זה נוגע בעצם נפשו. אין הסבר שתונח בעצם הנפש לע"ע, ולכן צריך להיות הקדמת נעשה לנשמע, והוא כן למטה, מפני שכך הוא למעלה, שענין הגלות הוא למעלה מטעם ודעת. כן הוא בפרטיות אצל כאו"א. עד"ז בהפצת המעיינות והיהדות, שצריך לצאת ולירד ממקומו בתורה ותפילה כו' מ"מ דוקא עי"ז אפשר להיות "ממצרים תסיע", לצאת ממדידות והגבלות. הכח לזה הוא מהאבות. כל הענינים עד ביאת משיח הם במספר ט'.

רש"י התפרנס מיקבי גפנים. מארז"ל מה הגפן חי' ונשענת על עצים מתים כך ישראל חיים וקיימים על המתים אלו האבות. וגם אינם מקבלים הרכב ממין אחר. יין נוגע לעצם הנפש. ענין ההצלחה שע"י "תסיע" צריכה הסבר כזה "זאל צוגענומען ווערן און זאל זיך אפלייגן בעצם הנפש". תורת הבעש"ט דבכל א' מישראל ישנם במשך ימי חייו המ"ב מסעות, וע"ז אומרים שע"י המסעות משתבח, אף שבהן יסבול צער ויסורים, ואדרבה צריך להצטער עליהם, ושום הסברות וטעמים אינן יכולות להשקיט צערו (איינשטילן זיין צער) מפני שזה נוגע לעצם נפשו. ביהל אור להצ"צ מבאר ענין העילוי שבב' נטיעות בט' אופנים, שזהו דבר פלא ובלתי רגיל בדרושי חסידות שימנה ט' אופנים בביאור ענין א' ויכתוב אופן ג', אופן ד' וכו'. בסוף זמן הגלות טועמים מהקוממיות דלע"ל.

פרשה / חג