והוא עומד עליהם – תשי"ג

ואם האכל יאכל", ב' אכילות הכתוב מדבר, אכילת מזבח (קרבנות, מזבח) ואכילת כהנים (אדם, כהנים). אכילת מזבח החיצון בחצר המשכן, מלכות כמו שהוא מקור לבי״ע. ועולה למל' דאצילות ע"י בירור מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, בירור ראשון ושני. פנימיות וחיצוניות העולם, עולה לאצילות ומקבל מז"א, אבל לא נעשה המשכה בז״א. רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס שנמשך אורות דתהו למעלה ממלכות, אבל אינו המשכת אור חדש, כי גם אורות דתהו יש להם שייכות אל התיקון. אכילת אדם, המשכת אור חדש שלמעלה מהעולמות, כי אדם הוא ז"א, סוף מדריגת הא״ס שבכלל המאציל ובאכילתו מתוסף חיות באדם שהוא בגדר תחילה וסוף, א״כ הוא הארה שאינו תופס מקום כלל, ע״י אכילת כהנים (אדם) נמשך אור חדש שלמעלה לגמרי מהעולמות לז"א.

עכשיו שאין ביהמ"ק, אכילת מזבח, בחול, בירורים, "בטן רשעים תחסר", נהמא אפום חרבא ליכול, בהקדמת עבודת התפילה, מגלה ניצוץ הטוב ואינו אור חדש. אכילת כהנים, בשבת, בורר אסור, המשכת אור חדש, "צדיק אוכל לשובע נפשו". אף שאין מרגישים זאת, אבל בפנימיות הרע נפרד מן הטוב, וכמו ששאל הצ״צ מאדה"ז, למה אין אנו רואים זאת, והשיב לו שהבירור הוא בפנימיות, האכילה דשבת היא המשכת אור חדש שלמעלה מעולמות. אלא שגם לזה צריך להיות מקודם עבודת התפילה, ואדרבה הוא עוד יותר מששת ימי החול, וצ"ל באריכות יתירה, "ויכל אלקים ביום השביעי", שכלו הצמצומים דשם אלקים (עס לאזט זיך אויס די צמצומים פון שם אלקים) המשכת עצמות התענוג, פנימיות אבא פנימיות עתיק. עתיקא קדישא אתיין לסעדא בהדי'.

חילוק בין נשמות זרע אדם וזרע בהמה, דעת עליון ודעת תחתון. ביטול במציאות וביטול היש, שגם מצד עבודתו הוא בישות, יש מי שאוהב, דהאהבה

הוא שהוא רוצה (וואס ער וויל), ויש מי שבטל, שמצד עבודתו הוא בביטול, אבל בעצם הוא יש, היינו שמתחיל ביש (אז אנהויבן הויבט זיך אן מיט יש), לכן יש בזה עבודת הבירורים. עבודת הנשמות, זרע אדם, ד"ע שלמעלה יש ולמטה אין, שכל הענינים שלמטה הם אין ואפס, לא שייך ענין הבירורים (אז ער גייט ארויס פון ישות) לגמרי, שאין בזה ההגבלות דעולם, כמו הבעש״ט שלא הי׳ המקום מסתיר אצלו כלל וראה בריחוק מקום כמו בקירוב מקום, ולא בדרך נבואה כי אם בראי׳ מוחשית ממש, בצדיקים הרגש נפשם למטה פועל גם בחלקם בעולם שאין בזה ההגבלות, ולכן ראה בריחוק מקום כמו בקירוב מקום, כמו מקום הארון אינו מן המדה, לכן אין שייך בהם כלל ענין עבודת הבירורים, צדיק אוכל לשובע נפשו, המשכת אור חדש שלמעלה מהעולמות בז״א ומשם נמשך גם למלכות (נפשו). עבודת המלאכים, אינם יכולים לקבל אור שלמעלה מהם לפי שהם במציאות, נקראים עומדים, כל עלייתם היא בעולמות, עבודת הצדיקים פועל גם בהם המשכת אור חדש שלמעלה מהעולמות. זה מה שפעל אברהם במלאכים "והוא עומד עליהם" שיהי׳ בהם אכילת אדם "ויאכלו", המשכת אור חדש שלמעלה מהעולמות.

כמו כן, הצדיקים פועלים בנשמות הבינונים ולמטה מהם אכילת אדם, משה רבינו פעל בזרע בהמה ונתתי עשב בשדך לבהמתך. מכל–שכן מזה שהנשמות פועלים במלאכים שיהי׳ בהם אכילת אדם המשכת אור חדש, כ"ש נשמות הבינונים, שהם מה שאלקות נעשה נברא, בודאי הנה ע״י התקשרותם לנשמות הצדיקים יש בהם ג״כ ענין אכילת אדם, אור חדש בל"ג. אף שעבודתם בבירורים ולוחם עם הרע, מ״מ כל זה הוא מצד עצמם.. וזהו והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, דעי"ז שהוא עומד עליהם, ער שטייט אויף זיי און צוגעבונדען מיט זיי, פועל שיהי' בהם אכילת אדם, והיינו שממשיך אור הבלי גבול בכל מקושריו שלמטה, שעי"ז נעשה אצלם תוספת חיות בקיום התורה והמצוות".