שיר השירים – תשכ"ה

יין, ענין השמחה, יציאה מהעלם אל הגילוי. שייך לפסח, ר"ה לרגלים, מועדים לשמחה, שהיא ביין, ובפרט בפסח ד' כוסות. ושייך גם לגאולה העתידה, שאז יהי' שלימות הגילוי דפנימיות התורה-יין.

מעלת השמחה גם לגבי עונג מצד ההתרחבות וההתפשטות, מעלת הבינה, מרחב העצמי, לגבי חכמה. ע"ד מעלת דברי סופרים (בינה) לגבי דברי תורה (חכמה) שגם השגת השלילה נמשך בפנימיות ע"י ד"ס בכלים. ויתירה מזה בפנימיות התורה, המשכת האור היא לא רק בעשי', אלא בהבנה והשגה אף שהתפיסא באור אלקי שבאין ערוך היא ע"י ביטול בתכלית, ושמחה הוא הרגש המציאות, זהו גם החסרון בענין הנגעים שנסתלק מוחין דאבא ונשאר רק מוחין דאמא, הרי מבואר בענין "ויספו ענוים בהוי' שמחה" שאמיתית השמחה היא מצד הענוה, העדר הרגשת עצמו, מצד הביטול לאלקות, ומצד זה הוא בהתרחבות וההתפשטות, כי כל מציאותו היא המציאות דלמעלה. קשור למזמור ס"ד, סיומו "ישמח צדיק בהוי'"; קשור עם מ"ש לעיל מיני' "ישמח צדיק כי חזה נקם" שמחה על פרעון הרשעים שגם היא השמחה דלמע'.