והגדת לבנך – תשל"ה (א)

בסיפור יציאת מצרים ב' ענינים, א. לאמרה בפה דווקא. ב. כתשובה על שאלה. גאולה הוא ענין הדיבור, "ונגלה כבוד ה' גו' כי פי הוי' דיבר". משא"כ בגלות כתיב "כרחל לפני גוזזי' נאלמה" שלילת דיבור והגדה. לשון "והגדת" ולא "ואמרת" רמז חיבור ג' וד', משפיע ומקבל, ז"א ומלכות. החיבור ביניהם הוא ע"י חכמה, ע"ד ההמשכה בר"ח, ובמן. בחי' זו נמשכת "לבנך". ובפרטיות לבן הרביעי התחתון בד' הבנים שבזה ב' מעלות, גילוי שורשו הגבוה כמשל הליווער; מעלת התשובה. וזהו "והגדת לבנך ביום ההוא בעבור זה" שגם במצב של "הוא", העלם וחושך, ממשיכים "זה", אור וגילוי. ונמשך גם לשאינו יודע לשאול מבחי' החכמה, עד הגילוי דלעת"ל.