עבדים היינו – תשכ"ט

קרבן עולה יש בו רק העלאה, הקרבה ע"ג המזבח, ההמשכה בא לאח"ז. קרבן חטאת, יש בו גם המשכה באצילות, אכילת כהנים. קרבן שלמים, יש בו גם ההמשכה למטה ביותר, בבי"ע. אכילת בעלים הוא חלק מהקרבן "לפני ה"' ולא הנאה גשמית. לכן נאמר "וזאת תורת זבח השלמים" חיבור ז"א (וא"ו) ומלכות (זאת) ונמשך בבי"ע. ההמשכה למטה ע"י שלמים הוא מפנימיות הרצון, שאין ממנו יניקה לחיצונים, משא"כ חטאת מחיצוניות הרצון, יכול להיות יניקה לחיצונים. זהו "עבדים היינו לפרעה במצרים", שהעבודה היא בבחי' מצרים וגבולים ולא בהקרבת חלב ודם, אז ההמשכה היא מחיצוניות הרצון בלבד "פרעה" אותיות "הערף", "פנו אלי עורף ולא פנים". "ויוציאנו הוי' אלקינו משם" היציאה מזה ע"י הוי' כחנו וחיותנו, "ביד חזקה ובזרוע נטוי"' המשכה למטה בחסד וגבורה באופן של התלבשות.