כי מראש צורים – תשל"ד

הפסוק מספר בשבח מעלת המדות דז"א כפי שהם בשרשם בחכמה ובינה, צורים וגבעות, אבות ואמהות. אלא כשהם בחכ' עדיין אינם בציור מדות, כמו התכללות האברים בטיפת האב.

משא"כ בבינה הם כמו עובר בבטן האם שישנם בגלוי קצת, אלא שאינם מורגשים למציאות בפ"ע. פעולת החו"ב לאחר לידת המדות בהתאם לחילוק הנ"ל.

ובעבודה, צורים, ע"ד צור החלמיש שיסוד האש שבו בכח ובהעלם, והיינו כח המס"נ שישנו בכ"א מישראל בחכמה שבנפש, וצריך להמשיכו גם בבינה עד שיחדור בכל הכוחות. ונמשך גם בעולם כדאיתא במדרש משל למלך שהי' מבקש לבנות מדינה והיו המים עולים כו' ומצא שם צור גדול, שהם האבו עליהם מכונן את עולמו, שמצ"ע הם מחיצוניות הרצון בלבד וע"י האבות ובניהם יומשך בהעולם מעצמות א"ס להיות לו דירה בתחתונים.