מי מנה עפר יעקב – תשכ"ה

יעקב וישראל, עקב וראש דנשמה, ימי החול ויום השבת, לאחר הקדמת הטבילה דערב שבת, "לא ראה עמל". העליה מג"ע התחתון לעליון לאחר ביטול הציור דגעה"ת, בינה ומלכות (גן) ונמשך בו חכמה (עדן) יחוד י"ה ויחוד ו"ה. ביטול השגת החיוב דגעה"ת, להגיע להשגת השלילה דגעה"ע. בעבודה הוא ענין "ומלתם את ערלת לבבכם", הסרת ערלת הלב, שבירת התאוות ע"י עבודה דיעקב, בכל לבבך ובכל נפשך. "ומל ה"א את לבבך", לבטל הגשמיות שבלב בעבודה דישראל, בכל מאודך, להסיר את הרגש המציאות, "קרבת אלקים לי טוב".

בימות החול הבירור קשור עם הפסולת, אבל ביום השבת בירור אוכל מתוך אוכל, "ואכלתם אכול", לע"ל גם נשמות דזרע אדם יהיו נחשבים לזרע בהמה ויצטרכו לחזור להתברר עד להפליא. העליה בכל שנה בנשמת הצדיק להפליא, גם בהמשכה למטה.

"יחד לבבי" (בקאפיטל פו) התכללות פנימיות וחיצוניות הלב. העבודה דעפר יעקב, שיך בה עפרורית מהרגש עצמו, לי טוב, אבל "מספר את רובע ישראל", לשון ספירות ובהירות מצד בחי' הרביעית רעו"ד שנמשכת בכל הד' מדרגות עד "אף עשיתיו".