כי מראש צורים – תש"כ

"מראש צורים אראנו", האבות במדות שלמעלה מהשכל ובכוחם לעמוד נגד המים דלעו"ז, ע"י אהבה המסותרת שלמעלה מטו"ד ונכלל בה גם דחילו, והיא ירושה מאבותינו, ראיה מרחוק שאין בזה השגה כ"כ. "ומגבעות אשורנו", אהבה בחיצוניות הלב ע"י טו"ד והתבוננות, אשורנו, הבטה מקרוב ובכוונה, שמושג ונתפס בנפש.

תכלית העבודה לא רק בכוחות מקיפים אלא שיומשך בכוחות הפנימיים, "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם", להמשיך מעדאתכ"ס לעדאת"ג ולעשות בהם רשות אחת, עירובין, לחבר שתי רשות-היחיד לרשות אחת. וזה נעשה ע"י יעקב, אלקי ישראל, מדת התפארת קו האמצעי המבריח מן הקצה אל הקצה. חילוק בין הנהגה ניסית להנהגה טבעית וחיבורם ע"י שיתף עמו מדת הרחמים ונמשך במ"ת וע"י צדיקים ונשיאי הדור. "אנכי ה"א המעלך מארץ מצרים", שנמשך אז מבחי' אנכי הצירוף דהוי' ואלקיך, רחמים ודין, ועי"ז "ארחב פיך ואמלאהו" ברוחניות ובגשמיות.